יום שישי אחד, אחר ורחוק. לקחתי אותך לים. נכון שזה היה הרכב שלך, נכון שאת יזמת. אך שנינו יודעים שאני זה שלקח אותך..
במקום שבו אחד מכל הנחלים נשפך אל הים, ישבנו לבהות בשחפים ששיחקו מעל למים. הם לא באמת שיחקו, הם היו רעבים וחיפשו מזון, אבל הרבה יותר רומנטי לומר שהם שיחקו.
כמו בתנ"ך – ישחקו השחפים לפנינו.
זהו, בשלב הזה אני זוכר שהתעוררתי.
נרדמתי על החול החם, כמו בטי בם.
אפילו לא זוכר אם הנחתי את ראשי עלייך.
ומכל זה נשאר טעם מתוק מתוק.
ולפני שבוע ברכבת, עם החורף הזה שמנקה את האויר אך לא נותן לי לנשום, נשענתי על החלון.
השמש שהציצה מבעד לחרך בענן (סתם דימוי, השמיים היו ממש בהירים וכחולים) ליטפה את פני, כמו שאת עשית על הים.
ורציתי כל כך לחזור ליום שישי אחד, אחר, על הים..