אינסוף אינתחילה
כל העת חשבתי על הזמן,וכשהעת חלפה, הזמן ממילא נגמר;וכל הדברים שהייתי,נעלמו בין מה שרציתי ובין מי שהייתי;ואז כשכל מה שהיה אבד,הסוף וההתחלה הפכו לאחד.
זה מה שיש לי
החיים שלך הם כל המילים הקטנות שאתה בוחר לא לומר. המחשבות הקטנות האלו שאתה חושב עליהן כשאתה חושב מחשבות גדולות. אתה שואל מה תשאיר אחריך, אבל אתה מתכוון לשאול מה בעצם יש לך בכלל להשאיר. מה שייך לך. מה אתה? מי אתה? אתה מנסה להגדיר את עצמך דרך התקוות שלך, אבל את השיחה אתה מנהל עם הפחדים. ועם השנים אתה לאט לאט מפסיק לחפש דרכים חדשות. ויותר ויותר אתה מחפש דרכים חדשות להתפשר על הדרכים הישנות, לספר לעצמך שזה בסדר…
הראי שמראה מה יכולתי להיות
זה לא פשוט עבורי להביט בה ולראות שהיא הראי שמשקף את כל הדברים שיכולתי להיות, את כל הדברים שהייתי צריך להיות. זה לא פשוט לקבל אותה ככה, לדעת שאתה מזהה כל טעות וטעות שהיא טעתה, אתה יודע בדיוק כיצד היא הניחה את הרגל בצעד הראשון לשם. אתה גם מקנא. מקנא מאד. מבין שלעולם לא תהיה מה לא תהיה? בדיוק אתה כבר לא תדע ועכשיו אני חושב על החורף הבא ופתאום המחשבה על זה מפחידה אותי מה יהיה בחורף הבא? אני…
ראיתי
ראיתי את השמש שוקעת – על בוקר של יום חדש, ערבבתי את הזמנים, טעיתי בכל צעד שהוביל אותי לכאן, היום עדיין לא נגמר – אבל השמש כבר מחר, רצתי מהר, להספיק את צעדיי.
נכנס או יוצא
דפיקה בדלת,אני ניגש לפתוח,בצד השני אני רואה אותי,"אתה נכנס או יוצא?""זה משנה?"אני שואל וגם עונה
הדברות שלה
אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁלָּהּ, אוֹתָן הִיא סוֹפֶרֶת לְאָחוֹר, כְּמוֹ עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל הַפֶּרַח – שֶׁקָּרְעָה בְּבַת אַחַת; כְּשֶׁהִיא תִּשְׁבֹּר אֶת הַלּוּחוֹת – כֻּלָּם יִבָּהֲלוּ, וְאִישׁ לֹא יַבְחִין שֶׁכְּבָר לֹא הָיָה כָּתוּב עֲלֵיהֶם דָּבָר.
אמרי לי
אמרי לי, התספקנה שתי מילים? ונשימה אחת? ועל כמה דפיקות – הלב יוכל לותר? ובאיזה שם אקרא לך? ובאיזה רגע ניוולד? ומי יכתוב את שמנו בספר זכרונותיו?
מה אתה מנסה לעשות?
זה כמו רופא, הוא שם את האצבע ושואל: כאן? זה מה שאנחנו מנסים לעשות כל הזמן. להזיז את האצבע הזו.כל הבחירות שלנו, כל המעשים שלנו, כל תנועה – לכל כיוון, היא נסיון לגרום לרופא הזה שיש לנו בראש להזיז את האצבע למקום אחר. אולי "כאן נמצא הכאב שאינו מניח לי לישון"? אולי כאן ארגיש שהכל בסדר?ואולי אם אשנה תנוחה "אתה שומע דוקטור? ככה בכלל לא כואב לי. אני לא מרגיש ככה כלום. כלום.. שום דבר.." וכל פעולה וכל בחירה מניעים…
אילחוש
חיים שלמים שאתה מנסה לאלחש בעצמך חלקים שונים, אתה מספר לעצמך שזו ברירה טבעית ושככה אתה חי נכון יותר.אתה מספר לעצמך שאתה שומר את החלקים הטובים ומאלחש רק את המקומות שרגישים מדי, שלא מכויילים.אבל זה לא נכון. לאט לאט אתה מרחיב את האיזורים הללו, אני לא חושב שזו החלטה מודעת. אתה פשוט הולך על בטוח. כל מה שנוגע באיזור שאלחשת, גם הוא יאולחש. וזה מתפשט עד שאתה פשוט נע דרך החיים שלך, דרך היומיום שלך – בלי להרגיש כמעט כלום….
להעביר את הזמן
לזקנים מרוקאים יש ביטוי "נעדיא'וו ל'אוק'ט", שמשמעו הוא "להעביר את הזמן". הוא בדרך כלל מגיע מאנשים שהגיעו לשלב שבו הם תלויים באחרים, זה לגמרי לומר: "אני מחכה לשעתי". אנחנו מעסיקים את עצמנו שוב ושוב בדברים קטנים שתכליתם היא רק למלא את הזמן, להפיג את השעמום. אין בהם שום תכלית. אפילו לא נהנתנות. יושבים פסיביים מול המסך, מול משחקים שנעלמים בשניה שהחשמל פוסק, מול סדרות וסרטים שלא מותירים אחריהם שום דבר מלבד נושא לשיחה עם אנשים זרים. אוכלים רק כדי שהבטן…