חיים שלמים שאתה מנסה לאלחש בעצמך חלקים שונים, אתה מספר לעצמך שזו ברירה טבעית ושככה אתה חי נכון יותר.אתה מספר לעצמך שאתה שומר את החלקים הטובים ומאלחש רק את המקומות שרגישים מדי, שלא מכויילים.אבל זה לא נכון.

לאט לאט אתה מרחיב את האיזורים הללו, אני לא חושב שזו החלטה מודעת. אתה פשוט הולך על בטוח. כל מה שנוגע באיזור שאלחשת, גם הוא יאולחש.

וזה מתפשט עד שאתה פשוט נע דרך החיים שלך, דרך היומיום שלך – בלי להרגיש כמעט כלום.

אתה כועס על נהגים בכביש, אתה מתווכח עם בת הזוג או הילדים. אבל אתה לא באמת שם, אתה מאולחש. כל מה שאתה מרגיש, זה תסכול שהדברים אינם נכונים.
מה שאתה לא מרגיש, זה שהדברים נכונים.

אתה חי במצב בו אתה כל הזמן מתקן, אתה תופר טלאים. אתה מוסיף הגנות ותנאים ומאלחש.. לא מפסיק לאלחש.

ואז פתאום אתה רואה משהו, בסרט או אולי ברחוב. משהו שמצליח איכשהו לעבור מבעד לכל האילחושים שלך. ואתה מרגיש משהו, ממש ממש מרגיש, משהו חזק, משהו שמציף.

הבעיה היא שאילחשת כל כך הרבה, שאתה רק יודע שיש הצפה, לא ממש יודע להסביר את הענין. אז אתה עושה את הדבר המתבקש – מחפש היכן צריך לאלחש את זה..

אני רוצה להפסיק לאלחש.