זה כמו רופא, הוא שם את האצבע ושואל: כאן?

זה מה שאנחנו מנסים לעשות כל הזמן. להזיז את האצבע הזו.
כל הבחירות שלנו, כל המעשים שלנו, כל תנועה – לכל כיוון, היא נסיון לגרום לרופא הזה שיש לנו בראש להזיז את האצבע למקום אחר.

אולי "כאן נמצא הכאב שאינו מניח לי לישון"? אולי כאן ארגיש שהכל בסדר?
ואולי אם אשנה תנוחה "אתה שומע דוקטור? ככה בכלל לא כואב לי. אני לא מרגיש ככה כלום. כלום.. שום דבר.."

וכל פעולה וכל בחירה מניעים את האצבע. והיא דוקרת, ממששת, לוחצת ובוחנת. לא פעם היא חוזרת למקום שהיא כבר היתה בו: "אני זוכר שכאן כאב במיוחד, עכשיו זה עמום. מענין מה זה אומר.."

אין יעד או תכלית מוגדרת. מה אתה מנסה לעשות?
אתה מנסה שלא יכאב? אתה מנסה להבין מה כואב?
אתה מנסה להבין מה כואב כדי שלא יכאב?
ומה עם לבדוק היכן נעים? היכן מדגדג והיכן אין שום תחושה? ואולי דווקא צריכה להיות כאן תחושה..

ואתה לא מפסיק להניע את האצבע.

מה אתה מנסה לעשות?