חיים פעם אחת מתים פעם אחת אם לחיים אין משמעות – למוות אין משמעות. אז,מה נשאר? ז"א – אם ל78 שנות חיים(נניח) אין משמעות, אז במה מלאים הימים? אוקיי, לחיים אין משמעות – עדין הם קיימים. אז במקום לשאול למה חיים – השאלה היא מה הם החיים בכלל? מהי תודעה? איך הכל יכול להתקיים בכלל? הקיום תופס מקום וגם אם הוא חסר משמעות, הוא עדיין שאלה ..
היו לי ימים יפים, יפים יותר מהימים האלו שכרגע חולפים מבעד לחלון. החלומות שלי כבר לא גדולים כל כך, בדיוק כמו הזכרונות. נדמה לי שקוראים לזה פרופורציות. יש כאלו שטוענים שאלו לא פרופורציות, אלא כניעה, קבלה של המגבלות שלך כתחום שבו אתה אמור לשגשג, לא כמשהו שאתה אמור לפרוץ. ואני לא לגמרי יודע מה היא האמת. אם אני אמור לפרוץ אותם, מתי אני אמור לעצור ולשגשג? ואם אני אמור לשגשג, אז מה עם התובנה שנכנעתי? כל זה גורם לי לחשוב…
לכל מעשה יש תוצאות. לכל מחשבה יש מחשבה אחרת שעוקבת אותה. שום דבר לא נגמר במקום שהוא מתחיל. זה פשוט – לא פשוט. הכל מגיע תמיד לאותה הנקודה: מבט לאחור, חישוב וניתוח, תנועה קדימה. טוב, ככה זה לפחות אמור להיות.. בפועל, שום דבר לא באמת מסתכם בכך. ברגע שחופרים בעבר, מוצאים את ההשלכות וההקשרים שלו להיום. סיבוב אחד בעבר, משאיר אותך בו. ביקור ארוך משתכננת. על מה ויתרת? מה קיבלת בתמורה? האם אתה יודע היום יותר משידעת אתמול, על מה…
יש דברים שמעולם לא התחילו והם עוטפים אותי יש דברים שמעולם לא קרו אבל הם כאן. דברים שמעולם לא התחילו דברים שמעולם לא קרו לעולם לא יסתיימו.
אתה אף פעם לא רואה את הדברים כמו שהם באמת, ועד שאתה מרגיש שזה מה שאתה עושה – זה רק בגלל שהדברים כבר השתנו..
אנשים הם קווים. לפעמים מקבילים. לעיתים חוצים. הרבה עקומים. חלקם קצרים. בודדים ארוכים. יש קווים עבים. יש קווים דקים. ואני? אני בכלל עיגול….
החיים הם הנקודה שבין הלידה לבין המוות. הזמן שלפני הלידה הוא אינסופי. הזמן שאחרי המוות הוא אינסופי. אורך החיים הוא רק נקודה.. כמה מעט אוכל ללמוד. כמה מעט אוכל לדעת. לאינסוף, בין אם בזמן ובין אם במרחב – יש את היכולת ליצור פרדוקס מרעיון היחסיות. ביחס לדבר שאין לו מידה, ביחס לדבר שאין לו שיעור, לא ניתן לעשות השוואה לשום דבר אחר. ובכל זאת, זהו המדיד המוחלט, המדיד שאין לו מרווח טעיה. הזמן אינו קיים אלא כמחשבה. כשלא אהיה פה,…
הסטודנטים ישבו מרותקים, לא בכל יום בוחר פרופסור מכובד לחשוף את המחקר עליו עבד בעשר השנים האחרונות, בפני סטודנטים ולא מול התקשורת. מעל אזנו של תלמיד שישב בשורה הראשונה, הבהבה נורית אדומה קטנה. תיעד של הרגע מתחייב כך סבר; ולא היה היחיד שאחז בדעה הזו ובמצלמה.. ההמולה השקטה החלה להיאלם, כמו באפקט דומינו, מימין לשמאל, לאורך האולם. הפרופסור הגיע לבמה. שקט השתרר. "את הפריט הבא מצאנו בין חורבותיו של מבנה אבן עתיק בן כ-1800 שנים" החל ללא גינונים. "מדובר בפריט…
ידעתם שיש דבר שנקרא מתמטיקה לא שימושית? ידעתם שיש אפילו תואר אקדמאי בתחום? "לכל אדם שם.." ולכל אדם מספר. (לא, זו לא תגובה לשורה הקודמת) יש מספרים זוגיים. יש כאלו שלא. יש מספרים ארוכים עד כדי כך שצריך להוסיף להם אותיות. יש כאלו שמורכבים עד כדי הצורך להוסיף להם נקודות. יש כאלו שכדי לתפוס אותם, צריך להתייחס אליהם דרך משוואות. יש גם את הסוג הפשוט, חד ספרתי, זוגי או אי זוגי וכל כך נפוץ. יש מספרים שמייצגים אמת מתמטית מוחלטת…
ביום שישי, בין הסירים והקניות טופפו שתי רגליים קטנות. בסקרנות של ילדה בת חמש הידיים הקטנות חיטטו בשקיות של הסופר, חיפשו הפתעה. עם הזמן ועם הרבה אהבה – הילדה הזו גדלה – מכיתה א` של התלהבות, לכיתה ו` של שקידה. חוגים לריקוד ולקרב מגע, אבא לקח אותה בכל יום שני ובימי חמישי החזיר אותה. בגיל ארבע-עשרה הגיע הסומק הראשון כשהוא דיבר איתה בהפסקה, שאל מה היא עושה אחרי הלימודים, ואם תרצה לבוא איתו למסיבה אצל חברים. הסמיקה ונענתה. במסיבה ההיא…