בשטח ההפקר שביני לבינה אפשר למצוא את מה שאמרתי לה,
כל המילים ששעברו את המרחק אך התנפצו על חומות לא נראות,
ועל חומות נראות.
מילים יתומות,
רגשות פרוטים למילים,
רגשות שאספתי חזרה ופרטתי שוב ושוב, למילים קטנות יותר, כי אולי כך הם יחדרו.
והמילים הפכו קטנות יותר ויותר,
רסיסים של רגשות,
מתפזרים באויר ויוצרים קשתות מרהיבות שאפשר לראות אך אי אפשר כבר לאחוז בהן.
שטח ההפקר של מלחמה שאף אחד לא ניצח בה