עכשיו אני ואת מגיעים אל סוף הדרך,
עכשיו אני ואת מבינים קצת מה קרה,
אני מביט בך בחצי חיוך,
זוכר איך שכרעתי ברך,
באותה הנקודה,
אבל עם חיוך שלם,
את לא מחייכת,
נדמה לי ששכחת איך,
אבל יש משהו שאת כן זוכרת,
אני יודע זאת לפי נשימתך,
ותקתוק השעון שלא נתן לי שקט,
עדיין שם – אך הפעם זה בסדר.