אני לומד לכתוב אחרת, לומד לכתוב פחות יפה אבל יותר נכון.
פחות אמיתות ויותר אמת.
לזקק את המחשבות למילים, ואז לזקק את המילים.
להמנע מאנלוגיות, מדימויים.
לשמור על דיוק במילים, לכוון היטב, אבל לא לאבד את התחושה שאלו המילים שלי, המילים שאני מתכוון אליהן.
שהמילים נאמנות למחשבה.
שהמילים לא מאבדות את הדקות שלהן, בתוך ההקשר.
ואפילו לתאר את זה, כאן, אני לא מצליח.
יותר מדי מילים יפות שרוצות להכתב, מונעות ממני לומר דברים פשוטים.