ואז, אתה פתאום שם לב שזה כמו זיקוקים,
עשרות מחשבות שונות, עוקבות אבל לא רציפות. צמודות אבל לא מחוברות.
והן מתפזרות בחלל הראש, בצבעים שונים, בצפיפות משתנה, מאירות את דפנות החלל
חלקן מסתירות מעט האחת את האחרת, חלקן עפות ממש גבוה ונראות כמו שמש קטנה.
וכולן מהבהבות, בו זמנית.
אבל הפעם זה לא מבלבל, כי הן למעלה, אתה לא אמור לתפוס שום דבר בידיים.
ואתה מניח להן, יודע שזה מופע.
אחר כך אתה תפנה לשגרת היום, תנצח או תפסיד
ובינתיים הן ידעכו, חלקן יכבו לחלוטין וחלקן ישאירו צריבה ברשתית העין
ואחרי שיעבור מספיק זמן, אתה לא תזכור שהיית שם במופע, אבל בלי לדעת, מדי פעם תראה זיקוק ולא תתהה מהיכן אתה מכיר אותו.