ולפעמים אני מגיע לשער נעול, דופק וצועק ואין מענה.
והאדמה תחת רגליי נפרמת,
אז אני מפרק את עצמי לחתיכות קטנות, ומעביר אותן אחת אחת מבעד לחור המנעול.
אלא שהחלקים לא תמיד בגודל המתאים, אז את חלקם אני משייף ומקציע וחותך ומועך.
ובצד השני, אני מרכיב את כל החלקים החבוטים, המאובקים והלא מסומנים, שקמים כמו גולם על יוצרם.