מה שטוב באירועי קצה, זה שהם מאירים כל אדם שנוגע בהם, בבת אחת, באור מאד חזק.
וזה גורם לכך שיתגלה הצבע שלהם – זה של האופי.
ואז מתברר האם הם אנשים של יצירה, או שהם אנשים של חורבן.
האם כשהם רואים אבן שמתגלגלת מקיר, הם מוסיפים עוד כמה בעיטות, או אפילו סתם זזים הצידה כדי שלא יהיה עליהם – חלילה – מעט אבק?
או שהם מיד מנסים לעצור את זה, מנסים לתקן, להציל.

ואז אתה מבין למי יש את היוהרה, לקחת על עצמו את התפקיד של אלוהים, ומי מודע למקום שלו; מודע לעובדה שעד שלא מוודאים שאי אפשר לתקן – לא באים ונותנים בעיטה לקיר, שיתמוטט.

לכן, גם אם בסוף אתה נשאר עם גל אבנים שפעם היה בנין. עדיף שלפחות תהיה מוקף באנשים מהסוג שמנסה לתקן. כי אחרי שהכל יחרב, הם האנשים שיעזרו לך לבנות.