הסטודנטים ישבו מרותקים, לא בכל יום בוחר פרופסור מכובד לחשוף את המחקר עליו עבד בעשר השנים האחרונות, בפני סטודנטים ולא מול התקשורת.
מעל אזנו של תלמיד שישב בשורה הראשונה, הבהבה נורית אדומה קטנה. תיעד של הרגע מתחייב כך סבר; ולא היה היחיד שאחז בדעה הזו ובמצלמה..
ההמולה השקטה החלה להיאלם, כמו באפקט דומינו, מימין לשמאל, לאורך האולם.
הפרופסור הגיע לבמה. שקט השתרר.
"את הפריט הבא מצאנו בין חורבותיו של מבנה אבן עתיק בן כ-1800 שנים" החל ללא גינונים. "מדובר בפריט הטכנולוגי העתיק ביותר שנמצא עד היום".
על השולחן הוצב פריט מתכת כסוף, מלא בכיתובים לא ברורים.
"הסיבה להשתמרותו של הפריט היא נס, האדם ששימר אותו ידע ככל הנראה על העתיד המתקרב, הפריט נמצא כשהוא מוגן במעטפת עשויה תערובת פרימטיבית של אבן וחול שהגנה עליו מהרס וקרינה."
אצבעו של הפרופסור היתה מכוונת כעת אל ארונית שניצבה לצד השולחן, בתוכה עמד מתקן לבן ומבריק, גובהו לא עלה על 60 ס"מ ורוחבו כ-40 ס"מ.
"המתקן, כחלק מהתרבות הפרימיטיבית שיצרה אותו, הכיל עופרת, ככל הנראה זהו הליך מיוחד שנועד לשם הגנה ארכת טווח."
קוצר הרוח של הסטודנטים כבר ניכר בהם, הם רצו לדעת מהו הפריט, מי יצר אותו ומה היה שימושו. מה היא התגלית המרעישה כל כך?
הפרופסור התעלם והמשיך: "אתר החפירות היה מוצף מים ובעומק של 160 מטר מתחת לפני הים, הקשיים מובנים מאליהם ולכן הערכתי לצוותים שסיכנו את חייהם במהלך שנות העבודה".
רחשים של מלמול ותדהמה החלו.
בידו של הפרופסור, שהונפה אל מול הסטודנטים היה עכשיו החפץ הכסוף.
"מדובר בפריט דתי, פריט שמכיל תפילות לאל לא ידוע, ברור שהשקעה רבה היתה ביצירתו, ככל הנראה שמיטב המוחות היוצרים של התקופה עמלו בפרך עליו."
עיניו של הפרופסור ברקו כשאמר: "מדובר בפריט החשוב ביותר שהתגלה מזה 200 שנים!"
1800 שנים קודם לכן, ביום רביעי אחד, עשיתי סדר באוסף הדיסקים שלי.
מצאתי שם דיסק שהגיע אלי בתוך מחשב מקולקל, ראיתי שכתוב "אבי ביטר".
לאות הוקרה, השלכתי את הדיסק לאסלה והורדתי את המים.
בדיוק באותו הרגע, החליט אחמדינג`אד לשגר פצצות אטום לעבר ישראל..
זה פשוט מזל אמיתי שיש עופרת באסלות.