יחידת מידה יחסית היא ענין הפכפך.
כשאני מקיף את עצמי באנשים קטנים ההשוואה שלי היא לרוב במבט מושפל, ולפעמים, אם להודות על האמת, במבט הצידה.
אני תמיד דואג להשאר 'יותר מ..' ומנסה להתקדם מספיק כדי לעקוף עוד מישהו בישורת שלי.
איפה ההשראה?
כשאני מקיף את עצמי באנשים גדולים, אני תמיד מביט למעלה ושואף להדמות להם. שוב, אני חי מבעד לעדשה שמכויילת על ידי אחרים.

הענין הוא שכל זה אינו נכון.
אנשים גדולים ואנשים קטנים, הם כאלו מבעד לאמות המידה שלי.

כל עוד אמדוד את עצמי ביחס לאחרים, לכל היותר אצליח לחיות את החיים שלהם טוב יותר מהם. לא את החיים שלי.