לא כתבתי עליה

לא כתבתי עליה

פעם הייתי כותב מיד, משמר את הרגע.
היום אני ממהר, רץ מדבר לדבר, יודע שאם אעצור לכתוב – הכל יסתבך.
אז הריח שלה נשאר ברכבת.
יחד עם התלתלים והמבט שברח שוב ושוב כשתפסתי אותה מביטה לאותו כיוון כמוני.
מה זה משנה בעצם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *