פעם הייתי כותב מיד, משמר את הרגע.
היום אני ממהר, רץ מדבר לדבר, יודע שאם אעצור לכתוב – הכל יסתבך.
אז הריח שלה נשאר ברכבת.
יחד עם התלתלים והמבט שברח שוב ושוב כשתפסתי אותה מביטה לאותו כיוון כמוני.
מה זה משנה בעצם.