פתאום קלטתי שאני ממש מחבב מישהו בגלל ההליכה שלו.
אנשים נמצאים בהליכה שלהם.
אפשר ללמוד עליהם כל כך הרבה מההליכה, כיצד הם נעים בעולם. איך הם תופסים את עצמם במרחב.
אני יכול לכתוב על זה כל כך הרבה.
מה הם עושים עם הידיים,
האם הם מודעים לעצמם תוך כדי,
האם הם הולכים עם האחרים או ביחס לאחרים.
כל כך הרבה.
פתאום נזכר בהליכה שלי, לפחות בחלק ממנה – במדרגות שאני עולה ויורד בכל יום, בתחנת הרכבת.
מתישהו שמתי לב שיש שני סוגי אנשים, כאלו שהולכים ומביטים במדרגות כשהם עולים ויורדים, שמים לב היכן הם מניחים את הרגל – הקרקע לא בטוחה.
ואלו שפשוט מביטים קדימה, הם איכשהו לא דואגים. הרגליים שלהם ישלבו במדרגות.
ואני, אני תמיד מביט, תמיד מתקן.. ולפעמים, כשיש לי יום ממש מוצלח, אני שם לב לכך שאני לא מביט במדרגות ופשוט רץ אותן.

אנשים נמצאים בהליכה שלהם.