הקטע הוא להיות חלק ממשהו;
להביט בראי הפנימי שלך, ולראות השתקפות של משהו שהוא יותר ממך. לראות שהחוטים שיש לך על הידיים והרגליים, על הלשון ועל כל תנועה שלך, לא נמצאים שם רק כדי לכבול אותך כך שתנוע בלי לפגוע באחרים, אלא גם כדי להגן עליך.
כדי ששתנועות פתאומיות לא יכאיבו לך.
כדי שנפילות ירוככו.
לא תמיד החוטים האלו יפים, לעתים הם גסים ומכוערים – ואלו בדיוק המקומות בהם אנחנו צריכים ללטש, להשתמש ביופי של כל מה שיש לנו.
ליור יופי משלנו.
שום פרח לא יהפוך אזיקים ליפים יותר, אבל כל דבר יכול ליפות את מה שמחזיק לך את הראש מעל למים.
שייכות אינה מגבלה, היא לא הופכת אותך לחסר יחוד, שייכות אמיתית משנה את המראה של המכלול, הופכת אותו לחלק ממך, לא פחות משאותך – לחלק ממנו.