לקולה ולקצבה של גיטרה הוואית קטנה, מבעד לוילון לבן שרפרף ופרפר ברוח קלה, המחשבות שלי יצאו.
והמחשבה לא באמת הושלמה, והמילים לא רצו לצאת – אבל הן יצאו.
והחלון הזה הזכיר לי חלונות אחרים, חורפיים, סתוויים, קיציים, אביביים וסתם כאלו שאין להם עונה. חלונות מהם שום דבר לא ריחף החוצה, רק נישא פנימה.
ולא היה לי מה לומר, אבל היו לי חיים שלמים לצעוק.
והרצון לכתוב, לשמוע את המחשבות שלך, להגות אותן, להפוך למשהו אמיתי.
ואיכשהו, אתה נשאר לפתע עם המילים, אבל הרגע חלף.
לא נשאר לי מה לומר.