מסדר את הארון
חולצה פולו בצבע תכלת, צבע לא יפה. מזכירה צבע מדים של חברות אבטחה.
לא זוכר אם קניתי אותה או קיבלתי מאחותי (יש לה נטייה לקנות לי חולצות מדי פעם).
אני מקפל אותה יפה ומחזיר לארון.
לא יוצא איתה לעבודה או אירועים, היא חולצה לשימוש מזדמן, כשצריך להתלכלך. או כשלא אכפת לי שיראו.
ופתאום אני מבין,
אני שומר משהו שאני לא אוהב.
אני עושה את זה כי.. כי זה הפתרון הקל.
אני יכול להשליך אותן.
למסור אותן.
לקנות שתיים חדשות, במחיר זול, ולא לחיות עם משהו שאני לא אוהב.
אבל, אני לא חושב על זה.
ובכן, עכשיו אני חושב.. שלום חולצות.