המציאות שם, אני אורח.
מנסה לקבל החלטות שאין צורך לקבל, החלטות שנעשו עבורי משכבר.
ומה עכשיו?
מה הלאה?
מהיכן מגיעה האשלייה שאני צריך בכלל לקבל החלטה כלשהי?
הכל נדמה כמו שאלה אחת גדולה, אבל האמת היא שאין בכלל שאלה.
יש רק תקווה; תקווה שלא הכל נחרץ, שלא הכל נגמר.
וההבנה שאתה פשוט מבין שנלקחה ממך השליטה, שזה כל מה שיש לך. מה עושים עם זה?
זו השאלה היחידה בעצם.
האם להכיר במציאות ולהגיב אליה, או להתעלם ממנה ולחיות בציפייה ששהשקר יהפוך לאמת?