זהו פולי?
מכבים את האור וסוגרים את הדלת?
חשבתי שאנחנו קצת יותר מזה, חשבתי שיש בנו מעט יותר.
עד הרגע האחרון לקוות.
עד הרגע האחרון לקוות.
חזרתי לשמוע את השירים ההם.
חזרתי לכתוב.
חזרתי לנהל דיאלוגים ארוכים עם עצמי.
כמה מתאים לך – ללכת בלי ללכת.
כנראה שגם הפעם, כמו בכל הזמן שלנו יחד, אני זה שיכבה את האור ויסגור את הדלת. אבל זה רק נראה כך – כי את כבר יצאת.

זכרי את המילים שלי: את תשכחי אותן.