אנשים יעשו הכל כדי לקבל שליטה,
הם יעשו הכל כדי לאבד שליטה.
הם הולכים לפסיכולוגים כדי לחקור ולהבין מדוע הם עושים דברים, הם רוצים שמישהו יאמר להם שזה הגיוני, שלא היתה להם בחירה.
הם מפרקים את עצמם במחשבות אינסופיות, לא חושבים על כך שפירוק שאין לו תכלית של הרכבה מחדש – הוא לא יותר מהרס שיטתי.
הם רוצים לספר לעצמם שלא היתה להם ברירה.
הם רוצים שליטה, אבל לא שליטה במעשים שלהם, במחשבות שלהם, בבחירות שלהם.
לא.
זו עבודה קשה מדי.
הם רוצים שליטה בהסברים שלהם לכך שלא בחרו אחרת, שלא עשו אחרת.
הם יודעים את הסוף מראש, מתנהגים כאילו שהם מנבאים אותו, כאילו שמדובר בחישוב מושכל של סוף בלתי נמנע.
הם נלחמים על האפשרות שלא לשלוט בחיים שלהם.
הם נלחמים על האפשרות לומר שלא היתה להם ברירה.