יש אנשים יפים
שעטופים בכל כך הרבה שכבות.. פחות יפות.
מדי פעם, בין דבר לדבר, בין מקרה למקרה – פתאום אפשר לראות כמה שהם יפים.
אפשר לראות מבעד לכיעור של השכבות את מה שבאמת מניע אותם.
את הפחדים,
את האכזבות,
את החשש להכוות שנית.
הם פשוט חיים במקום לא יפה, בסביבה קשה – לעתים הם אפילו לא שמו לב לשכבות הללו שעכשיו מסתירות אותם.
לעתים הם התרגלו אליהן.
לעתים הם צריכים אותן, כהגנה.

יום אחד יבוא גשם גדול וחזק שישטוף הכל.
סערה יכולה להיות ברכה.