מילים הן קודם כל רעיון, רק אחר כך – שפה.
לפעמים אני מדמיין מילה, כפיסה של מחשבה. משהו שנשלה בצורה מדוייקת וכירורגית, מתוך מחשבה, מתוך רעיון.
יש רופאים שמתארים את החוויה של לאחוז לב אנושי, פועם, כמשהו מיסטי; לפעמים, מילה מדממת או פועמת, לא פחות.
יש בה משהו גולמי, יש לה ובה חיים משלה.
"תראה איזה עננים יפים יש בשמיים" אמרתי לאיתן. הוא הרים מבט ואמר "הם נוסעים".
ואז הוא חזר על זה שוב "העננים נוסעים"; ואני יכולתי לראות כיצד צמד המילים הללו נשלה מתוך המחשבה שלו, מתוך ההשתאות והפליאה לתנועת העננים ולכך שהמילה הנכונה שמתארת את תנועתם, היא "נוסעים".