ושוב אני שומע את אותן המילם.
הם מתווכחים, הנושא לא משנה. הוא אומר לה שהיא טועה, הטון שלו לא נעים, כעוס מעט.
היא לא מתייחסת לדברים עצמם, כל מה שהיא אומרת זה "אל תרים עלי את הקול".
אבל הוא לא צועק, הוא לא שינה כלל את עוצמת הקול.
כל פעם מחדש היא עושה לו את זה.
וזה עובד לה, כי תמיד קורה אחד משניים, או שזה גורם למאזן הכוחות לנוע – משיוויון – לנטיה אל הצד שלה. תוך כדי שהיא מוכיחה ונוזפת.
או שהוא מתעצבן מהמניפולציה ונוצר ויכוח אחר.
כך-או-כך, הנושא המקורי יורד מהשולחן ועכשיו זה כבר אמוציונאלי, ובמגרש הזה היא תמיד מנצחת, כי כשהיא מפסידה זה נותן לה לגיטימציה להרגיש רע ולהאשים אותו, וכשהיא מנצחת, ובכן, אותו הדבר..