"מהן המילים אם לא שתיקה?" שר שלמה ארצי את המילים של משה בן שאול.
עברה שנה ועברו שתיים, למען האמת חלפו כמעט שני עשורים מאז הקסים אותי השיר לראשונה. ורק היום אני מבין את השיר(לדעתי) באמת כפי שהתכוון אליו המשורר.
תמיד ידעתי שיש למילים כח.
תמיד חשתי שיש בהן קסם.
ספר טוב יכל לקחת אותי למקומות רחוקים שהדרך אליהם היא רק המילה, הנאמרת או הכתובה. לשתיהן צריך כישרון.
"מילים הן דרך לתת למחשבות צורה שאפשר לאחוז בשתי ידיים" אמרתי לאחיינית שלי לפני מספר ימים כשהיא ביקשה רעיון לפתיח כלשהו למתנה (ספר הגיגים).
לא יודע אם זה משפט מקורי שלי או ששמעתי אותו בעבר, אחרי הכל – אנחנו לא יותר ממערכת דו כיוונית – סופגים ומוציאים.
המשובשים שבינינו לא טורחים לעבד בדרך..
עם המילים הנכונות הגעתי לאן שרציתי.
עם המילים הנכונות הגעתי גם למקומות שלא רציתי.
והשורה התחתונה?
מסתבר שמשה בן שאול הבין את זה כמה עשרות שנים לפני כשאמר:
"אני מביט – עפר ויהלום
זה מתפורר
וזה מבריק פתאום באור"
אין כאן קסם, רק אחיזת עיניים.
אשליה (אופטית?)
מילים הן ראי הקסם ההוא של האגדות – אף אחד לא יבין אותן כמונו ואף אחד לא יבין אותן באמת. תמיד נראה מה שנרצה.
והאמת ?
האמת לא באמת חשובה.
הרי לזה נוצר הקסם..

(נכתב בנובמבר 2005)