הקיץ נגמר
מביא איתו ריחות של סוף
השנה הזו עברה מהר, מהר מדי, כמעט חילול קודש – אפילו קצת מעליב.
משמעות היא ענין נגזר.
השנה, כל עונה שעברה, כל שקיעה וכל זריחה, כל גשם וכל שרב, כולם קיבלו משמעות אחרת.
את זה היא היתה אוהבת, את זה לא.
על זה היא היתה אומרת כך ועל זה אחרת.
ועכשיו בחלון ריח של סוף קיץ, סוף עונת הקינון של ציפורים רבות, הגוזלים גדלו ולומדים לעוף, האויר מלא ציוצים.
את זה היא תמיד אהבה.
היתה יושבת עם אוזן אל החלון ומספרת כמה שהיא אוהבת לשמוע את ציוץ הציפורים.
שלשום יצאו הנכדים החוצה, ישבו על חומת הגדר ודיברו. ראיתי אותם מהחלון וחשבתי עליה, על זה שהיא היתה יוצאת עכשיו אליהם.
על זה שכולם היו יושבים בחוץ עם דלת פתוחה, חברים היו באים…

בערב השישי הזה ישבו שם ארבעה אנשים,
הדלת היתה סגורה,
אף אחד לא בא.