זה לא פשוט עבורי להביט בה ולראות שהיא הראי שמשקף את כל הדברים שיכולתי להיות, את כל הדברים שהייתי צריך להיות. זה לא פשוט לקבל אותה ככה, לדעת שאתה מזהה כל טעות וטעות שהיא טעתה, אתה יודע בדיוק כיצד היא הניחה את הרגל בצעד הראשון לשם.
אתה גם מקנא.
מקנא מאד. מבין שלעולם לא תהיה
מה לא תהיה?
בדיוק
אתה כבר לא תדע
ועכשיו אני חושב על החורף הבא
ופתאום המחשבה על זה מפחידה אותי
מה יהיה בחורף הבא?
אני אהיה בחורף הבא?