עמדתי ליד הדלת, לא הבחנתי בה עד שקמה, מבוהלת, אל הדלת – חשבה כנראה שלא תספיק לרדת.
לרגע היא תפסה את המבט שלי, ושאלה אם זו תחנת הרכבת.
אמרתי שלא.
"התחנה הבאה?"
"כן" עניתי "אני חושב כך"
היא נרגעה וחייכה אלי.
ואז, אחרי כמה רגעים של חוסר ביטחון אמרתי "עוד שתי תחנות בעצם".
שאלתי אותה האם היא צריכה רכבת צפונה או דרומה. "צפונה" ענתה.
"עוד חמש דקות יש רכבת" אמרתי
ירדנו יחד. אני רצתי, רציתי להרוויח עוד קצת זמן עם הילדים. היא לא מיהרה.
עלינו יחד לרכבת.
היא עלתה לקומה העליונה ואני לרגע היססתי.
ירדתי אל הקומה התחתונה.
ירדנו יחד, יצאנו יחד מהמחסום ואני הלכתי אל הרכב.
וברגע שהבנתי שנגמר, הרגשתי שלרגע אחד נעים, קצת התאהבתי במישהי שחייכה אלי באוטובוס.